Monday, January 6, 2014

Bat HaYam HaKtana - Videos & Article


Bat HaYam HaKtana (meaning the little mermaid) is a female fronted powergrind. Here are a couple of videos and the text of an article (in hebrew) that was written in one of the main israeli newspapers.








====================================
"בת הים הקטנה": הלהקה הכי רועשת בישראל
למרות השם התמים, חברי "בת הים הקטנה" מצליחים לעשות גלים

משה קוטנר
09.12.2013
14:54



זה היה בחודש שעבר, בזמן מרתון הופעות בדרום תל אביב. “מתחילה איזו הופעה, אני נכנס”, אמר מישהו שבא בפעם הראשונה להופעות פאנק ונכנס פנימה. פחות מדקה אחר כך הוא עשה את הדרך בכיוון ההפוך, שעט החוצה מההופעה, כשעל פניו הבעה חד פעמית של עלבון והלם של מי שהכישו נחש. על הבמה ניגנו חברי להקת “בת הים הקטנה”. הם איתגרו את איש הסאונד, שנאלץ להתמודד עם המשימה בזמן שהוא מגן בחירוף נפש על הציוד שלו, מאנשים שהתעופפו עליו שוב ושוב ומההדף של הריקודים מול הבמה. מכת החשמל של האינטנסיביות המשכרת בשילוב השם התמים הם אחד הרמזים לגדולה של הלהקה הזאת, כנראה הלהקה הכי רועשת בישראל כרגע.

חברי הלהקה הם תמנה פרץ בשירה, חואן רסטרפו בבס וקולות רקע, אריהל בן יאיר בגיטרה, אריק בארז על תופים. רסטרפו, מקעקע הבית של הפאנק, ניגן בלהקות בקולומביה וארצות הברית. בארץ הוא מנגן בלהקות כמו "שחורדיסטאן". פרץ, בוגרת לימודי קולנוע, תופפה בלהקת הבנות "קורבנות". בן יאיר, שלומד צורפות ובארז, ניגנו בלהקת “חינוך מיוחד”.

בפגישה עמם מספרת פרץ שבחדר שלה יש מוצרים נלווים מהסרט "בת הים הקטנה“, "אבל אני לא חושבת שהם יודעים בכלל כמה אהבתי אותה”. בארז טוען כי “אף אחד מאתנו לא באמת אוהב את הסרט הזה, הייתי עם אמא שלי בסרט ונרדמתי, אני לא יודע איך הסרט הזה נגמר”. הם לא הסכימו על השם עד שהתחילו להופיע יחד. חודש לפני ההופעה הראשונה שלהם, בפסטיבל "מולוטוב" לפני כשנה, החליטו להגשים חלום ישן ולנגן יחד בלהקה. בפסטיבל עצמו הופיעו עם שישה שירים משלהם.

בהתחלה הם ניגנו סגנונות מהירים כמו פאואר ויילאנס וגריינד־קור. בהמשך שילבו בהם סגנונות אחרים כמו מטאל ובלאק מטאל. "כל אחד נותן את הנגיעה שלו ויוצא משהו מעניין”, אומר בארז. ופרץ מוסיפה ש“זה יוצא מסיבת שחור. יש לנו גם שיר שנקרא 'ריקוד הטרולים' כי זה הווייב שלנו”.

המהירות היא חלק בלתי נפרד משירי הלהקה, בהגשה שלהם ובדרך שבה הם נכתבים. “זה לא עניין של רצינות", מסביר בארז, "אנחנו כן רציניים אבל מוזיקלית אנחנו מבינים את הראש אחד של השני. הופתעתי מזה כשהתחלנו להריץ את השירים. על החזרה הראשונה יצאנו עם שלושה־ארבעה שירים”. בן יאיר: “זה לא שצריך להסביר אחד לשני מה לנגן”.

אחרי ההופעה הראשונה שלהם סגרו אתם על הופעות בכמה מועדונים בתל אביב. פרץ: “זה קטע כשיש לך להקת פאנק ואתה עושה הופעה ראשונה, אין קטע של לחשוב 'מעניין אם יהיה קהל'. זה בא עם קהל, אתה יודע שיש קהל מסוים שיהיה שם”.

הלהקה הוקמה במקום ששמו “תועבה” בדרום תל אביב. הוא שימש בעיקר כמקום מפגש וחדר חזרות ונסגר מאז. במשך תקופת פעילותו בשנה שעברה קמו מספר גדול יחסית של להקות חדשות. פרץ מספרת על “התעוררות גדולה בפאנק של חבר'ה יותר צעירים שלא היתה הרבה שנים". זה לא מקרי שמקום אחד שהציע ללהקות לעשות חזרות בזול יצר פריחה תרבותית קטנה, ואולי גם לא מקרי שהמקום נסגר.
חברי הלהקה, שתופיע ב"סירופ" בחיפה ב-20 בחודש לצד הלהקות "לונמור" ו"מרמרה סטרייסנד", אומרים כי למועדונים עצמאיים קשה לשרוד ולכן הם נסגרים לאט לאט. "יש מקומות שמחויבים לסגור ב-12 בלילה ואין איפה לעשות חזרות בזול בעיר הזאת", טוענת פרץ. אבל דווקא באותם מקומות, שגם העירייה מערימה עליהם קשיים, מתפתחים תרבות ואקטיביזם מקומי. כך למשל פרץ אירגנה בקיץ האחרון קייטנה לילדי מהגרים בחלל הופעות בדרום תל אביב. כסף לאוכל בקייטנה נאסף מהופעות של הלהקות. מוזיקאים התנדבו להדריך את הילדים. "יש להם מלא מצוקות וניסינו לעשות אתם כיף", אומרת פרץ. "בסוף הבנתי שזה בכלל לא משנה מה עשינו אתם בכלל, אלא זה שעשינו משהו, שבילינו ביחד. ושמחתי שהתאפשר לי לעשות את זה וזה לא היה מתאפשר בלי כל התשתית הזאת שמסביב”.

No comments:

Post a Comment